ילדות נעימה במושב שילת .
אימא שלי הגיעה מקיבוץ של השומר הצעיר, לא היה לה כל קשר ליהדות ורק מי שמבין קצת ביהודים יתפלא לשמוע שאפילו מזוזה לא הייתה להם בבית.
אבי לעומת זאת, גדל בבני ברק, בבית מסורתי, שם הוא למד מעט מהמסורת היהודית האוטנטית.
על שולחן שבת שרנו שירי שבת שהוא לימד אותנו.
ברור שאחר-כך כל אחד הלך לענייניו, מי נסע למסיבה, מי לחברים .
מגיל צעיר למדי היו לי מחשבות:
איך זה יכול להיות שיש אנשים טובים ורע להם ויש רשעים שחיים חיים טובים.
איך העולם הזה מנוהל? שאלתי לא אחת, הרי לא יכול להיות שהכול מתנהל כך סתם במקריות.
בגרתי .לחיל הנחל התגייסתי ונעשיתי אחראית על ענף משק הילדים.
העבודה בענף זה כללה טיפול בחיות שנועדו לעזור לילדים כריפוי בעיסוק.
בתור מושבניקית ילדת טבע, אהבתי מאוד את העבודה הזאת, זו הייתה התגשמות של חלום ילדות.
מבחינה גשמית לא חסר לי דבר, הייתה לי עבודה מצוינת וחברה טובה ובכל זאת, מאיזושהי סיבה,
הסתובבתי כל הזמן עם תחושת ריקנות .
מה התכלית של החיים? שאלתי את עצמי שוב ושוב.
בשביל מה אני חיה?
סתם באתי לעולם הזה בלי מטרה?
כל כך קיוויתי שיום אחד אתעורר מחלום ואגלה שעד היום לא חייתי נכון והנה עכשיו אני חיה ולחיי יש תכלית ברורה וידועה מראש.
הסיפור שלי מגיע לגיל עשרים, הגיל בו החלטתי שאני רוצה להכיר דרכים אחרות לחיים, רציתי למצוא דרך שאוכל לחיות בה בשקט, בלי התהיות והשאלות האינסופיות שלי.
נסעתי להודו מתוך תקוה:
אולי כאן אמצא את הדרך שלי בחיים?
טיילתי כשנה בהודו . הכרתי כתות הודיות שונות. ההשקפות שלהן נגעו בנקודת החיפוש שלי.
בביקורי בארץ השתתפתי בשיעורי יהדות של רב שכונה הבבה היהודי.
נפתח לי אשנב ליהדות . הכרתי קבוצה שמחפשת, כמוני והתחברתי אל אותה קבוצה,
והנה הודיע הבבה שהוא נוסע להודו, ברור היה לנו שאנחנו נוסעים אחריו.
הגעתי לנקודת המפגש בהודו ואף אחד לא הגיע חוץ ממני .
חשבתי לעצמי שאם אני כבר בהודו אולי כדאי שאחקור שוב אחר הרוחניות ההודית
הגעתי למקום בו הכרתי כת הודית מסוימת .המנהיג הרוחני שלהם מזמן נפטר אך הוא השאיר אחריו המון ספרים ושעורים מתורגמים גם לעברית.
דבר אחד בספרים מאוד קסם לי : "בואו אלי מכל העמים מכל הדתות ואני אתן לכם דרך חדשה וחיים חדשים" כך הוא כתב .
והרעיון הזה המאחד את כל העמים מאוד קסם לי.
Peace…love…
אני כבר מכירה את הדיבורים האלה אך הם נגעו בי בדרך החיפוש הבלתי נגמר שלי.
הייתי צמאה כבר למצוא את האמת.
אז החלטתי שאני הולכת על זה עד הסוף!!!
הלכתי אל אותה כת והכרזתי על כוונותיי לשנות את אורח חיי ולהיות חלק מהם, בשמחה הם ערכו לי טקס מיוחד על מנת שאוכל להיכנס באופן רשמי אל הכת.
לבשתי את הבגדים שלהם.
וחשבתי שמצאתי את האמת.
הייתי שם כחדשיים מתך ציפייה להרגיש שתמו חיפושי והנה מצאתי את האמת,
ומשזה לא קרה חזרתי ללבוש הרגיל שלי והמשכתי הלאה עדיין בליווי ספריה של הכת.
נגמרה לי הויזה חזרתי לארץ.
נסעתי לטיול ובדרך הגעתי לראשונה בחיי לציון של שמואל הנביא זצל ושם לראשונה בחיי נפתח ליבי לתפילה והתפללתי מעומק הלב תפילה לזיווג
יום אחד בעודי קוראת בספר של הכת ההודית, מצאתי דבר שונה ממה שתמיד קראתי, כתוב היה: "בואו אלי מכל העמים מכל הדתות כולם חוץ מהיהודים אתם תעבדו את השם בדרך שלכם. אין לכם מה לחפש אצלי."
הייתי בהלם! איך לא ראיתי את זה עד היום?
הבנתי שאפילו אותו הודי יודע את האמת. זה לא גרם לי להבין שתפקיד היהודי הוא להאיר את העולם בקיום המצוות .אך הבנתי שהיהודים הם שונים מכל העמים.
לאחר כשבועיים נסעתי אל שדה התעופה על מנת להחזיר הביתה את אותה חברה איתה טסתי להודו בפעם הראשונה, אני עומדת וממתינה ליוצאים ואת מי אני רואה יוצא לקראתי?
את הבבא היהודי! שבעבר השתתפתי בשיעורי יהדות שהוא מסר לחילונים שיעור מעורב כמובן.
אני נגשת לדבר איתו ומיד הוא אומר לי:
"אני לא מדבר יותר עם נשים .אם תקבלי על עצמך את כל מה שכתוב בשיר אשת חיל ותקבלי על עצמך לשמור מצוות קלה כבחמורה ותחתני איתי אז אדבר איתך".
הייתי בהלם "כלה חמורה" למה הוא מתכוון, שאני חמורה - והשיר אשת חיל ,על מה מדובר פה בכלל?
לא נראה לי! לא צריך שלא ידבר איתי.
עברו כמה ימים והשם הכניס לי מחשבה לראש .
רק לפני כשבועיים התפללתי בשמואל הנביא על זיווג...
אולי על חתן כזה התפללתי?
שחזרתי את התפילה ונזכרתי שעל אותם מושגים התפללתי . הרי הרגשתי שהתפילה הזו נענתה וגם אלו הבאים לשמואל הנביא הם דתיים כמו מה שהוא ביקש ממני להיות.
ואולי זה מה שיהיה איתי בסוף, אולי אני אחזור בתשובה?
כל כך רציתי להקים בית אבל לא האמנתי שזה מה שהשם רוצה ממני, בסוף הוא ריחם עלי ונתן לי את האומץ והסכמתי להיפגש.
עברנו לגור בעיר הקסומה צפת.
הסתיים פרק משמעותי בחיי.
נגמר החיפוש.
אני במציאה...
אל תשלו את עצמכן שהיה לי קל
הרבה נשים אומרות לי כמה קשה להן להשתנות בחיצוניות.
לשנות את הבגדים זה החלק הקל של התשובה שלי כי זה כי בחיצוניות עשיתי כבר דברים מוזרים הרבה יותר.
החלק היותר קשה היה לשנות את הפנימיות.
לתקן את המידות.
מה שעזר, עוזר ויעזור לי תמיד היא רק התפילה הפשוטה.
הדיבור עם השם כמו שמשוחחים עם חבר טוב.
הקדוש ברוך הוא נתן לנו מתנה נפלאה, פה .
לפה יש כוח דיבור .
יכולת זו אם ניישם לתפילה נזכה לישועות גדולות.
ובאמת אפשר לראות בחוש כיצד אין לנו על מי לסמוך...אלא על אבינו שבשמיים!
אבא...
אבא אהוב שלי...חזרתי אלייך.
מסע ארוך עברתי ואתה חיכית כל הזמן הזה בסבלנות אין קץ
מציץ מן החרכים, שומר עלי, ממתין לי שאבדוק, שאבין לבד...
עד שהגעתי מהודו... להודיה.
מאחלת לכן את כל הטוב שבעולם שלכן באהבה
נעמה.
לסיפור המלא באתר www.hanigoon.blogspot.com
נעמה לוי פסיפס הצלילים
